סדר עולמי חדש:
מלחמת סחר, טראמפ וביטקוין – העולם משתנה לנגד עינינו.
מאת גיא ארמוני
לא בכל יום נשיא אמריקאי מקבל החלטות שעשויות לשנות את פני ההיסטוריה, אך מאז כניסתו של דונלד ג'ון טראמפ לבית הלבן, האיש לא מפסיק לספק כותרות ולטלטל את הסדר העולמי – שגם כך היה רופף עוד לפניו.
במשך עשורים הצליחה ארה"ב לקבע את מעמדה כהגמון עולמי. הדולר הפך למטבע הרזרבה של העולם ואמצעי שליטה, אבל ארה"ב לא הסתפקה רק בכסף – היא יצרה בריתות אסטרטגיות חזקות, בנתה בסיסים בכל קצוות הגלובוס, הקימה ארגונים בינלאומיים לשיתופי פעולה בנושאים שונים וחתמה על הסכמי סחר חופשי עם רוב מדינות העולם. התוצאה הייתה גלובליזציה במודל אמריקאי – מערכת שבה וושינגטון מכתיבה את הכללים, ומרוויחה בגדול.
אבל, לא לעולם חוסן. הדרקון הסיני, שהחל להתעורר בשנות השבעים, הפך בשני העשורים האחרונים לאיום ממשי על הגמוניה של הדוד סאם – איום שמכעיס מאוד את הקוסמוס הטראמפיסטי. טראמפ, כבר בקדנציה הראשונה שלו, פתח במסע של מכסים וחרמות, בניסיון לבלום את ההתפשטות הגיאו-אסטרטגית של סין. אך הסינים, ביצירתיות ראויה לציון, עקפו את הסנקציות דרך מדינות בעלות הסכמי סחר עם ארה"ב.
בינתיים טרמאפ הודח מהחדר הסגלגל, אך מצבה של ארה"ב המשיך להידרדר, מעמדה הבינלאומי נשחק ואיתו גם הדולר, ההרתעה והאמון בעתידה של ארה"ב כאימפריה בלתי מנוצחת. כבר אפשר לראות את סין דרך הסדקים של אמריקה. התרבות היצרנית של אמריקה התחלפה בתרבות מדושנת עונג, מקוטבת שבה פרוגרסיביות ווקיסטית פוגשת לאומיות בדלנית. שתיהן מוזנות בתעמולה אלקטרונית היישר לנימי התודעה הקולקטיבית האמריקאית שאיבדה שליטה על זהותה.
ג'ו הזקן אולי רצה להציל את המצב, אבל שכח איפה הוא שם את המפתחות של האוטו, ולתוך הוואקום הזה טראמפ חזר אלינו בכל הכוח. אחרי שצבר ניסיון בקדנציה הראשונה, הוא הגיע שורי מאוד לקדנציה השנייה שנפתחה בהאצה כמו של טסלה, כשאילון עצמו ליד הנהג. יש שיטענו שיש לו תוכנית סדורה, אחרים יגידו שמדובר באימפולסיביות נטולת הגיון – אך דבר אחד בטוח: טראמפ פועל. והרבה.
בין הטיפול באתגרים פנימיים עמוקים, הוא מצליח לאיים על קנדה, לבחוש בפנמה, לדמיין שלום במזרח התיכון, להתרוצץ על הגבול בין רוסיה לאוקראינה – וכל זאת תוך כדי התמודדות עם מירוץ עולמי לבינה מלאכותית. ואיכשהו, גם להנפיק מם-קוין עם טיקר על שמו.
וזה רק ההתחלה.
טראמפ, כמו טראמפ, לא משחק את משחק הדיפלומטיה האצילית, אלא נוקט בשיטה של תרפיה בהלם (shock therapy) – פועל במהירות, מפתיע ומותח את גבולות הנורמה. אם עד עכשיו הוא ירה צרורות באוויר, השתת המכסים היא כדור בבטן הרכה של הכלכלה העולמית. זו יריית פתיחה של מלחמת סחר. הכדור שיצא מהקנה כבר לא יחזור אליו גם אחרי שביטל או דחה חלק מהמכסים.
והפעם, קשה יהיה לסינים לעקוף אותו. טראמפ מאמין שאמריקה צריכה שינוי עמוק, והוא מוכן לשחק משחק מסוכן.
ההיסטוריה של מלחמות סחר לא מיטיבה עם יוזמיהן. לעיתים מדובר בתרחיש סכום אפס – אך לעיתים קרובות יותר, כולם מפסידים. בעולם גלובלי, כל צעד משפיע על המערכת כולה. טראמפ מכיר את הכללים – אך בונה על כך שכל הכוכבים יסתדרו לו בשורה. קשה לסדר כוכבים בשורה, אבל כבעל בתי קזינו, הוא כנראה רגיל להמר בגדול. מבחינתו, מדובר בלחץ מכוון לקראת סדר עולמי חדש – כזה שבו אמריקה מחזירה לעצמה את ההובלה. טראפ מניח שהוא יודע לשחק בתורת המשחקים טוב יותר משאר השחקנים על המגרש.
האם הוא יצליח? אולי. אולי הוא יצליח לייצר מנוף לחץ למו"מ עבור סדר עולמי חדש שישרת את האינטרסים של אמריקה. ואולי העולם יחליט לשתף פעולה – דווקא נגדו. התוצאה האפשרית: בידודה של ארה"ב ממערכת הסחר העולמית, היחלשות הדולר, והאצה סינית במסע לשליטה על העתיד.
מה יקרה אם סין תנצח במירוץ למחשב קוואנטי עם בינה המלאכותית? אפשר רק לדמיין.
תרחיש הבלהות הזה הוא אינטואיטיבי עבור רבים שצופים בהתרחשויות והפחד מקבל ביטוי נרחב בכל השווקים שנצבעו באדום בוהק. מדד הפחד עולה ובחדשות מגבירים את המוזיקה המלחיצה. אבל העולם כבר עבר כמה תהפוכות ואפשר לבלוע רוק, לקחת נשימה ולנסות לראות ב"סוכן הכאוס" המדובר גם כסוכן של הזדמנויות.
אולי דווקא מתוך הכאוס הזה צומחת גם הזדמנות. כדי לבנות משהו חדש, צריך לפרק את הישן. הליברליזם הדמוקרטי השיג שגשוג חסר תקדים – אך האמונה שהוא יביא לשלום עולמי התנפצה על שוברי הגלים של המפלגה הקומוניסטית בסין. והטענה שדיקטטורות לאומניות נידונות לכשלון? המציאות הסינית בינתיים מוכיחה אחרת. סין מציבה אתגר אידיאולוגי משמעותי למודל הדמוקרטי, כשהיא מציעה אלטרנטיבה ומאיימת על הסדר העולמי שהמערב ניסה לבנות.
לכן, כאשר דמוקרטיות ליברליות מערביות משחקות במשחק של זכויות, חירויות וסחר חופשי וסין מנצלת את חוקי המשחק בניסיון לקבוע סדר עולמי חדש משלה, עלינו לשאול את עצמנו את מי אנחנו מעדיפים, את ארה"ב ששולטת בנו ומדללת אותנו כמדיניות, או את סין הקומוניסטית. לא קל לומר מה פחות גרוע.
בכל מקרה הקרב בין האימפריות נמשך, והעתיד נשאר מעורפל. אף אחד לא יכול לחזות מי יצא כשידו על העליונה, אך דבר אחד ברור – השנים שבהן חשבנו שהמלחמות הגדולות נגמרו הפכו לזיכרון רחוק. בעולם שבו אנו חיים כיום, הקיטוב רק הולך ומחמיר. מלחמות ואנומליות חברתיות עם ניחוחות של כאוס מאפילות על האווירה הכללית. אירופה הקלאסית מלאה מסגדים, המזרח התיכון משתנה בקצב מסחרר, ועכשיו, טראמפ מערער את מפת הבריתות של ארה"ב, מאיים על יציבות הדולר ויוצר תחושת פחד בשווקים.
ביטקוין, דולר וסדר עולמי מחודש?!
בימים של כאוס ומתח גיאופוליטי, ניתן לראות כיצד ביטקוין עשוי למלא תפקיד משמעותי בשוק העולמי. במסגרת מלחמת הסחר ומלחמת המטבעות הבינלאומית, ביטקוין נשאר נייטרלי. אופיו המבוזר תוכנן כדי להתמודד עם מצבי קיצון, ומעמדו כ- "כסף קשה" שלא ניתן לצנזר או לעצור, מבטיח לו עמידות מול לחצים חיצוניים. יתרון משמעותי זה מציב אותו כשחקן בתורת המשחקים הגלובלית, במיוחד בזמנים של חוסר יציבות עולמית.
עדיין קשה לקבוע בודאות אם הנרטיב של ביטקוין כ"חוף מבטחים", יקבל משנה תוקף על רקע המאורעות. כך או כך, אנחנו ננסה לנתח את סך ההתרחשויות בהסתכלות רחבה כדי להציג תיאוריה שמייצגת את מה שקורה מאחורי הקלעים של תיאטרון הבית הלבן בהקשר זה.
אם נצעד כמה שנים לאחור, הסנטימנט בבית הלבן ובוול סטריט כלפי ביטקוין נע בין בדיחה לאיום ונתפס ככלי למהמרים צעירים או מלביני הון. אך בשנים האחרונות, הנרטיב השתנה, וארה"ב החלה לאמץ גישה מחבקת כלפי ביטקוין ושוק המטבעות הדיגיטליים. השינוי הזה לא התרחש בן לילה ותמים יהיה לחשוב שהרקע לשינוי הגיע מתוך הגילוי המרעיש של ביטקוין ככסף דיפלציוני חופשי ומבוזר שעדיף על הדולר.
האימוץ המוסדי של ביטקוין, שהחל דרך הנביא סיילור, בלאקרוק וגופים נוספים, לצד הצהרותיו של דונלד טראמפ שהבטיח להפוך את אמריקה לבירת הקריפטו העולמית, צבר תאוצה משמעותית. עם זאת, בשטח מתחילים להישמע קולות שמעלים תהיות על שינוי הכיוון. המעבר מביטקוין שנמצא בידיים פרטיות לגופים מוסדיים תחת שליטה אמריקאית עשוי לשנות את המהות של המטבע הדיגיטלי, מכסף דיגיטלי שמוחזק באופן עצמאי, לנכס ספקולטיבי שמנוהל תחת רגולציה אמריקאית.
במקביל להתפתחות הרגולציה שמקשה על ביטקוין לשמש כמטבע עובר לסוחר, ומקלה על רכישה דרך גופים מוסדיים מפוקחים, ניתן לראות כיצד ארצות הברית פועלת לקדם את החקיקה בנוגע למטבעות יציבים. מטבעות יציבים הם למעשה מטבעות שמגובים בדולרים, והגדול בהם – תת'ר (USDT) – נמצא כיום בשווי שוק של קרוב ל-150 מיליארד דולר, עם נפח מסחר יומי של מעל ל-100 מיליארד דולר. והוא לא לבד. ישנם מטבעות יציבים נוספים שמאחדים כוחות ומשתלטים על שוק התשלומים בתחום הקריפטו, ובאופן לא מפתיע, רובם מגובים באגרות חוב של ארצות הברית. אם בעבר הסיכון המשמעותי בשוק היה קריסתה של תת'ר, מנפיקת המטבע USDT, נראה שכיום תת'ר הפכה לבת חסותה של אמריקה, ואחת מהקונות המשמעותיות של אגרות החוב שלה.
השילוב הזה בין חיבוק הדוב המוסדי של ביטקוין לקידום הרגולציה על מטבעות יציבים עומד בבסיס התיאוריה של "מערכת הביטקוין דולר" שגורסת שהצימוד בין ביטקוין לדולר משרת את האינטרס האמריקאי שהוא לשמר את הביקוש לדולר ואת מעמדו כמטבע רזרבה בינלאומי. כדי להבין את החשיבות של המערכת הזו, נדרש להכיר את ההיסטוריה הכלכלית והפיננסית של הדולר.
בקצרה, הדולר האמריקאי היה מקושר לזהב עד לשנת 1971. כדי לשמר את הביקוש לדולר ולקבע את מעמדו הבינלאומי, ארצות הברית יצרה את מערכת הפטרודולר, הסדר שבו נפט נסחר אך ורק בדולרים אמריקניים. המערכת הזו אפשרה לארה"ב להרחיב את מאגרי הכסף שלה (להדפיס) מבלי להיתקל בירידת ערך (אינפלציה) בשוק העולמי, שכן מדינות שתלויות בנפט (כל המדינות) נאלצו לקנות דולרים כדי לקנות נפט. מערכת הפטרודולר לא רק שאיפשרה לארה"ב להרחיב את ההוצאות שלה מבלי לאבד את כוח הדולר, אלא גם חיזקה את השפעתה הכלכלית הבינלאומית.
אולם, בצל השינויים הגיאופוליטיים, מעמדה של ארה"ב בעולם נחלש והאמון בדולר החל להישחק. משברים וסנקציות שהטילה ארה"ב הביאו מדינות רבות לדון ולבחון אלטרנטיבות פיננסיות שיכולות לשרת את הפעילות הבין-יבשתית, ובו זמנית להפחית את התלות בארה"ב, שנראית בעיני רבות כאימפריה שעברה את שיא תהילתה.
בתוך כך, המהלך הכלכלי של "ביטקוין-דולר" מהווה אבולוציה של מערכת הפטרודולר, שבה הדולר שומר על מעמדו הגלובלי דרך קשר עם מטבעות יציבים כמו תת'ר (USDT). במקום לחייב את העולם לרכוש דולרים עבור נפט, המערכת החדשה מאפשרת קשר ישיר בין הדולר לביטקוין, מה שמחזק את ביקוש הדולרים ומסייע לארה"ב להרחיב את מאגרי הכסף שלה לשוק הבינלאומי, אפילו במקומות בהן היא משיתה סנקציות. ביטקוין, אם כך, משתלב במערכת גלובלית חדשה שבה הוא מהווה אמצעי שמחזק את הדולר ויוצר יציבות כלכלית, תוך שמירה על שליטה אמריקאית בשוק הפיננסי העולמי.
ואיך כל זה קשור לסאגת המכסים של טראמפ?
השליטה בכסף היא שליטה בכלכלה, ומי שמנהל את המטבע הרזרבי העולמי שולט למעשה בעולם. כיום, כשיש שחיקה באמון בדולר, מלחמות סחר ואתגרים גיאו-פוליטיים, החשש המרכזי של ארה"ב הוא איבוד שליטה על הדולר ובריחה לאלטרנטיבות, כמו מטבעות ריבוניים אחרים או ביטקוין. בעידן של עליית כוחו של ביטקוין והמטבעות הדיגיטליים, האמריקאים רואים בהם אמצעי שיאפשר להם להמשיך לייצא אינפלציה לעולם. כבר היום ניתן לראות שימוש הולך וגובר במטבעות יציבים כמו USDT במדינות תחת סנקציות, כמו רוסיה, סין והונג קונג, כמו גם בדרום מזרח אסיה, אפריקה, קוריאה, יפן, אירופה והמזרח התיכון. כל זאת מאפשר לארה"ב להמשיך לגלגל את חובותיה לעולם.
ועבור המשתמשים עצמם, מדובר בחלופה נוחה שמספקת להם גישה לדולר מחוץ למערכת הבנקאית, מתחת לרדאר של הריבון המקומי, ואף משמשת כאלטרנטיבה למטבעות ריבוניים כושלים. בתוך כך, אם טראמפ יצליח להפעיל לחץ בינלאומי שיפגע במטבעות ריבוניים של יריביו הפוליטיים, בעיקר הרנמינבי (היואן הסיני), ויצליח במקביל לשמור על דולר חזק, סביר להניח כי הם יפנו, בין השאר, למערכת הביטקוין-דולר כפתרון.
עם זאת, בקרב קהילת הביטקוין נשמעים קולות מוטרדים שמחזקים את הדאגה מפני שליטה ממשלתית על המטבע הדיגיטלי. ביטקוין, שנועד להיות פתרון פיננסי עצמאי ומבוזר, עלול לאבד את מהותו אם ייכפף לשליטה ריבונית או יצור תלות במערכת הפיננסית של ארה"ב. החיבוק החונק של הממשל האמריקאי, שהולך יד ביד עם הדולר, מעורר חשש שהמטבע יאבד את יתרונו ככסף חופשי ואוטונומי, ובמקום להיות אלטרנטיבה אמיתית למטבעות לאומיים, יהפוך לכלי משרת של האינטרסים הכלכליים של ארה"ב.
לסיכום,
העולם בכאוס, וטראמפ משתולל בניסיון להציל את אמריקה, ומטיל מכסים שאולי יטביעו אותה. בין אם השווקים ימשיכו בנפילה חופשית ובין אם לא, קיים סיכוי לא נמוך שביטקוין שוב ימצא את עצמו בשיח המרכזי. האם הוא יהפוך לחוף מבטחים מפני האח הגדול? או שמא הממסד ינצל אותו לצרכים שלו? כך או כך, כמו תמיד, כשהכאוס יפגע בתחתית, מדפסת הדולרים תחזור לעבוד שעות נוספות, והכסף יחזור לזרום לביטקוין, הפעם עם תעודת הכשר של מה שנקווה שישאר מאמריקה. אז… עדיין אין לכם ביטקוין?
3 thoughts on “סדר עולמי חדש”
ניתוח מעניין וכתיבה מצוינת
קשקוש יפה
אחלה כתבה