ביטקוין ליברטה?
פרטיות, רגולציה והזכות לחירות.
הקדמה:
בשנת 1826 צרפתי שענה לשם ז'וזף ניספור נייפס המציא את מה שנחשב למצלמה הראשונה. המצאת המצלמה פתחה את האפשרות לתעד את המציאות באופן מהימן ואימיוטבילי (בלתי ניתן לשינוי), עד כדי כך שמסופר שתמונה אחת נסחרה בעבור אלף מילים. תיעוד המציאות טומן בחובו מורכבויות רבות, שכן הוא משאיר שובל פורנזי ומעלה סוגיות פרטיות שונות. הזכות לפרטיות נתפסת לעיתים כזכות זניחה שיניחו לנו במרחב האישי שלנו, אבל המרחב הדיגיטלי שבו אנו חיים היום טשטש את גבולות הפרטיות שקיבלה פתאום משמעות חדשה לגמרי. האפשרויות השונות לאיסוף מידע ברשת משתכללות ומאפשרות לגופים שונים להפיק תובנות עלינו כפרטים ולהפעיל עלינו מניפולציות במטרה להשפיע על התודעה שלנו, על קבלת ההחלטות שלנו ולהניע אותנו לפעולה. עידן האינטרנט והרשתות החברתיות מפשיט מעלינו את הפרטיות באופן חסר תקדים. החיים שלנו מתועדים. כל פעולה שביצענו, כל חבר שהוספנו, כל מעבר גבול שחצינו, כל הודעה שכתבנו וכל שיחה שביצענו מתועדים ומשאירים טביעות אצבע דיגיטליות שבעזרתן ניתן לשרטט פרופיל אישי שמכיר אותנו טוב יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו. טשטוש הגבולות בין המרחב הפרטי לציבורי אינו תוצאה של אירוע בודד, אלא תהליך מתמשך המאיים למחוק את מושג הפרטיות בעידן הפוסט מודרני. רובנו כבר ויתרנו על הפרטיות שלנו ויש כאלו שאף מרחיקים לכת וטוענים שבעידן המידע הזכות לפרטיות כבר אינה רלוונטית כלל ועיקר. יד ביד לטיעון זה קיים טיעון נוסף הגורס שאם אין לך מה להסתיר אז אין לך צורך בפרטיות. ואם בכל זאת שקק ליבך במעט פרטיות כנראה שעברת על החוק, חצית קווים מוסריים או עסקת בפעילות מפוקפקת שיכולה להאיר אותך באור ציבורי שלילי. אבל מדובר בתפיסה שגויה מיסודה! פרטיות היא זכות יסוד טבעית שרובנו ויתרנו עליה בקלות ומבלי לשים לב. האם כמו בסיפור על הצפרדע שמחממים לה את המים בהדרגה עד שהיא הופכת לגורמה צרפתי מפוקפק, כך צועדת החברה שלנו בעיניים פקוחות לעבר לעבר מציאות "האח הגדול"? לצד היתרונות בשיתוף המידע האישי שלנו עולות שאלות אתיות רבות בנוגע לאופן השימוש בו ולהשלכות החברתיות הכרוכות בשימוש זה. הדיון על פרטיות כמוהו ככניסה אל מחוזות הלא נודע הנעים על הציר שבין ייעול תהליכים חברתיים וכלכליים לבין שימוש לרעה בידע שנצבר עלינו ובכוח הנובע ממנו, זאת עד לכדי חשש מכניסה למחוזות סמכותניים-טוטליטרים שדיקטטורים מפורסמים בדימוס היו מריירים רק מעצם המחשבה על מגוון האפשרויות שעל המגש. אולם, התפיסה לפיה הפרטיות מתה היא הרסנית ומאיימת על החירות של כולנו, כי אין מיעוט פגיע יותר מהמיעוט של היחיד. אופנת הצנזורה, איבוד הפרטיות ומסחור הזהות המתחולל ברשתות מזדחל לאיטו אל תוך הסטטוס קוו החברתי המהנהן באדישות וחוסר אונים לנוכח המציאות שבה רק אליטה כלכלית ו/או טכנולוגית מצומצמת ביותר יכולה ליהנות מהזכות לפרטיות, בעוד פרטיותו של האדם הפשוט נרמסת ברגל גסה ונשאבת לתוך המרחב הדיגיטלי שלא שוכח כלום..פרטיות בעולם הפיננסי
חשוב להילחם על זכויות, אבל אין זה עניין פשוט שכן לעיתים קרובות קיים מתח והתנגשות בין זכויות וחובות אזרחיות שונות. אלפונס גבריאל קפונה למד את זה על בשרו. קפונה, בן למהגרים איטלקים נולד בברוקלין של סוף המאה ה-19 ועד מהרה עמד בראש ארגון פשע אכזרי והפך ליעד מרכזי של ה- FBI. אבל, למרות הפשעים הרבים והאכזריים המיוחסים לו, אל קפונה הואשם והורשע בהעלמת מס. רשויות החוק הבינו שיותר קל להם לעקוב אחרי נתיב הכסף שמקורו בפשיעה מאשר אחרי הפושעים עצמם. אכן, מאז ועד היום חבלי הרגולציה הפיננסית מתהדקים סביב עבריינים פורעי חוק. אבל, גם סביב שומרי החוק באותה נשימה. ב- 1970 העביר הממשל האמריקאי את חוק הסודיות הבנקאית שהשית חובה על מוסדות פיננסים לנטר ולדווח על כל פעילות כלכלית חשודה שיכולה להצביע על פעילות לא חוקית. בכך נותני השירותים הפיננסים הפכו למעשה לזרוע מודיעינית של הממשל בניסיון להילחם בפשיעה על כל גווניה. אבל מה שקרה בספטמבר 2011, עבר מתחת לראדר כאשר אוסאמה בן מוחמד בן עווד בן לאדן הצליח לפגוע בסמל עוצמתה הכלכלית של האימפריה האמריקאית. הפגיעה במגדלי התאומים הלמה באמריקאים כמו בילד שהורידו לו את המכנסיים מול כל הגן. אבל, אחרי שהאמריקה הצליחה לסגור את הלסת הפעורה תגובתה לא איחרה ובין הצעדים שעשו האמריקאים על מנת למנוע הישנות של מקרים דומים, הם הקשיחו את חוקי הלבנת ההון (KYC/AML) וחיזקו את מערך האכיפה במישור הפיננסי באופן משמעותי במטרה להדק את הניטור והמעקב אחרי הפעילות הפיננסית בארה"ב ובעולם כולו. תהליך הדיגיטציה הפיננסית סיפק כלים נהדרים שבעזרתם הם יכולים לעשות את זה באופן יעיל להפליא. מספרים על הקיסר אספסיאנוס (ההוא מהמרד הגדול במאה הראשונה לספירה) שהיה גובה מס קשוח שביקש להשית מס גם על השימוש במשתנות ציבוריות. בעקבות ביקורת שקיבל מבנו טיטוס (ההוא שהחריב את בית המקדש השני) על המהלך הוציא הקיסר מכיסו מטבעות שנגבו ממס המשתנות ונתן לו להריח אותם, מאז ועד היום אומרים שלכסף אין ריח – כי זה לא משנה מאיפה הוא הגיע. זו הסיבה שפורעי חוק אוהבים מזומן. להבדיל מפיאט דיגיטלי שעובר בין חשבונות בנק, חברות אשראי או מערכות דיגיטליות אחרות, כסף מזומן לא משאיר עקבות וזו בדיוק הסיבה לחוקים שמצמצמים את השימוש בו.
ביטקוין – פרטיות של מזומן דיגיטלי?
נגזרים (Derivatives) ביטקוין נחשב בטעות לפעמים למטבע אנונימי הנקשר עם פשיעה, הלבנת הון ושאר רעות חולות. אבל, יש גם כאלו הנוטים לחשוב שביטקוין הוא שקוף לגמרי ומאפשר מעקב מדויק ומהימן אחר כל הפעולות הנעשות ברשת. האמת, כרגיל, היא איפשהו באמצע. ביטקוין הוא פסאדו-אנונימי ולא מאפשר להשיג אנונימיות בקלות המיוחסת לו. רישום הפעולות בביטקוין מתבצע על יומן פומבי מבוזר (הבלוקצ'יין) כאשר כל פעולה מתועדת ונשמרת לעד. ביטקוינים מוחזקים בכתובות מסוגים שונים (קצרה היריעה לפרט) ולצורך הפישוט אפשר לחשוב על כתובת כמאין מספר סידורי של שטר. אבל, להבדיל משטרות כסף, רישום כתובות הביטקוין יכול לספר את סיפורן ההיסטורי וכאשר קיימת האפשרות לחבר בין כתובות לזהויות – הלכה הפרטיות. לצד התפתחותו של ביטקוין קמו גם חברות שעושות בדיוק את זה, תוך כדי שהן מצליבות בין מידעים הנאספים מהבלוקצ'יין, מהאינטרנט, מזירות מסחר, רשויות למינהן וכ"ב. המידע עובר עיבוד במטרה לבנות קלאסטרים (אשקולות מידע) שיקשרו בין כתובות לזהויות של משתמשים ומידע זה נמכר לכל המרבה במחיר, לרבות לרשויות החוק והאכיפה.ביטקוין – פרטיות של מזומן דיגיטלי?
נגזרים (Derivatives) ביטקוין נחשב בטעות לפעמים למטבע אנונימי הנקשר עם פשיעה, הלבנת הון ושאר רעות חולות. אבל, יש גם כאלו הנוטים לחשוב שביטקוין הוא שקוף לגמרי ומאפשר מעקב מדויק ומהימן אחר כל הפעולות הנעשות ברשת. האמת, כרגיל, היא איפשהו באמצע. ביטקוין הוא פסאדו-אנונימי ולא מאפשר להשיג אנונימיות בקלות המיוחסת לו. רישום הפעולות בביטקוין מתבצע על יומן פומבי מבוזר (הבלוקצ'יין) כאשר כל פעולה מתועדת ונשמרת לעד. ביטקוינים מוחזקים בכתובות מסוגים שונים (קצרה היריעה לפרט) ולצורך הפישוט אפשר לחשוב על כתובת כמאין מספר סידורי של שטר. אבל, להבדיל משטרות כסף, רישום כתובות הביטקוין יכול לספר את סיפורן ההיסטורי וכאשר קיימת האפשרות לחבר בין כתובות לזהויות – הלכה הפרטיות. לצד התפתחותו של ביטקוין קמו גם חברות שעושות בדיוק את זה, תוך כדי שהן מצליבות בין מידעים הנאספים מהבלוקצ'יין, מהאינטרנט, מזירות מסחר, רשויות למינהן וכ"ב. המידע עובר עיבוד במטרה לבנות קלאסטרים (אשקולות מידע) שיקשרו בין כתובות לזהויות של משתמשים ומידע זה נמכר לכל המרבה במחיר, לרבות לרשויות החוק והאכיפה.עלייתה ונפילתה של דרך המשי – גן עדן ליברלי או עולם תחתון?
דפדפן TOR הוא דפדפן מאובטח המאפשר גלישה אנונימית ברשת. השילוב בין TOR לביטקוין פרץ את הדלת למסחר מקוון אנונימי – כך נולדה דרך המשי (Silk Road). דרך המשי הוקמה בתחילת 2011, עוד לפני שביטקוין חצה את רף מאה הסנטים והיא למעשה גרסה של שוק חופשי שאפשרה מסחר בין עמיתים (P2P) שבו קונים ומוכרים שיווקו את מרכולותיהם, מאין איביי לא מפוקח שבו ביטקוין שימש כאמצאי לסחר החליפין (MOE). דרך המשי הציעה קטגוריות רבות של סחורות מסוגים שונים, אבל כמובן שהראשונים לאמץ את השוק האנונימי יחסית היו אלו העבריינים שפרטיותם חשובה להם יותר מאדם הממוצע. דרך המשי התפרסמה בעיקר בגלל התפתחות המסחר בחומרים משני תודעה, מה שהוביל את הרשויות בארה"ב לפתוח בחקירה כדי לאתר את מפעילה האנונימי שהיה ידוע בתור (DPR) Dread Pirate Roberts שלבסוף נעצר ונחשף בתור רוס אולברייכט המרצה כיום מאסר עולם ללא אפשרות להגיש ערעור באשמת הלבנת הון, סחר בסמים וסעיפים נוספים. אבל, הסיפור של דרך המשי הוא מורכב יותר ממה שרואה העין הציבורית. על מנת לאתר את זהותו ולהביא למעצרו של DPR הוקם צוות בראשות ה- FBI שהחדירה סוכן חשאי שיפעל מול DPR. סיפור הכיסוי של הסוכן (NOB) היה סיפור של ברון סמים המקושר היטב לעולם התחתון. בשנת 2013 נפל דבר שיתחיל לגלגל פרשייה שאף תסריטאי לא היה יכול להמציא כאשר 21 אלף ביטקוין נעלמים מהחשבון של דרך המשי. החשוד המרכזי הוא קרטיס גרין שפעל יחד עם DPR בניהול הפלטפורמה. בשלב זה DPR מחליט להזמין חיסול ובאופן אירוני הוא פונה לברון הסמים NOB, שהוא למעשה סוכן FBI. מה ש- DPR לא ידע הוא שאותו קרטיס גרין הוא משת"פ של ה- FBI ובאותו שלב גרין כבר מסר את הרשאותיו בניהול החשבון של דרך המשי ל- FBI שפיברק את תמונותיו מעונה ומוצא להורג ושלח אותם ל- DPR. אבל עדיין ישנן שאלות שנשארו פתוחות כמו מי גנב 21 אלף ביטקוין מהחשבונות של דרך המשי? מי ניסה לסחוט את אולברייכט ומי מכר לו אינפורמציה על החקירה שהתנהלה נגדו ב- FBI? מספרים על שוטרים שהם הולכים תמיד בזוגות כי אחד רק יודע לקרוא והשני רק יודע לכתוב. אני לא יודע אם זה נכון לכל השוטרים, אבל סדרת הטעויות של סוכני ה- FBI שהיו מעורבים בפשרת סילק רואד בהחלט מספקת אמינות לטענה. חקירת הפרשה אמנם הובילה לבסוף למעצרו של אולברייכט, אבל גם למעצרם והרשאתם של שני סוכני FBI שהודו בסחיטה וגניבה של ביטקוין מדרך המשי. הסוכנים הנזילו ביטקוין לחשבונות הבנק שלהם וניסו לטשטש את שביל הכסף בו הוא הלך, אבל חקירה פורנזית של הבלוקצ'יין הובילה לחשיפת הפרשה והצליחה לקשר בינם לבין כתובות הביטקוין של דרך המשי. השוטרים הודו ומרצים את עונשם ופה נכנס הבלוקצ'יין. האם אותם סוכנים היו נתפסים אילולא הבלוקצ'יין? מה זה אומר על חקירות אחרות המתנהלות ועל היכולת שלנו לבקר את התנהלותם של החוקרים. אם הם מוגנים בפרטיות אז מי שומר על השומרים? הרי שמדובר בפושעים המושלמים, כאלו שיודעים איך לכסות על עקבותיהם ולהשתמש במעמדם על מנת למחוק תיעודים ולהשמיד ראיות. אבל דבר אחד הם בטוח לא יכולים, לחמוק מהרישום של הבלוקצ'יין. לא הם ולא אף אחד אחר, מקושר או חשוב ככל שיהיה. ברגע שהזהות שלך מקושרת עם היסטוריית הפעולות על הבלוקצ'יין תיאלץ לספק הסברים, שכן הרישום הוא אמין ביותר ואינו ניתן לשינוי. הסיפור הזה ממחיש לנו את הנייטרליות של ביטקוין ואת זה שהוא שהוא סה"כ כלי להעברת ערך ולא בהכרח מקל על עבריינות לסוגיה, מכל צידי החוק.מי ישמור לנו על הפרטיות אם לא אנחנו?
במציאות כמו במציאות, המשחק של שוטרים וגנבים (או שוטרים גנבים) אף פעם לא נגמר ובמקביל להתפתחותן של טכנולוגיות המעקב השונות המאפשרות לנתר אחר נתיבי ההון ומקורותיו מתפתחות גם טכנולוגיות פרטיות העומדות מנגד. בהקשר זה ניתן להבחין בין טכנולוגיות פרטיות בשכבה ראשונה (כלומר על הבלוקצ'יין) ובין טכנולוגיות שפועלות על מנת לטשט את נתיב הכספים מעל הבלוקצ'יין.
חתימות שנור – כיום ביטקוין משתמש באלגוריתם ECDSA על מנת לייצר חתימות דיגיטליות. שנור הוא אלגוריתם חלופי עם מספר ייתרונות הנוגעים גם לפרטיות. חתימות שנור מאפשרות לבצע חישובים בטרם חתימת העסקה, כך שבמקום לחתום על כל פעולה בנפרד ניתן לאחד מספר פעולות תחת חתימה אחת. למשל, במקרה של שימוש בחתימות מרובות (מולטיסיג) הפעולה על הבלוקצ'יין תירשם כפעולה אחת עם חתימה אחת הכוללת בתוכה את כל החתימות הרלוונטיות. מעניין במיוחד בהקשר זה היא האינטראקציה של חתימות שנור עם טכנולוגיה הנקראת קוין ג'וין. קוין ג'וין היא שיטה המאפשרת לאגד מספר פעולות של מספר אנשים לעסקה אחת, מה שמקשה על זיהוי המשלם ו/או המקבל ומגביר את רמת הפרטיות של המשתמש. אומנם לא מדובר בטכנולוגיה חדשה, אבל מאחר שלרוב האנשים לא ממש אכפת מפרטיות, השילוב של קוין ג'וין עם שנור הוא מעניין כי הוא מייצר תמריץ כלכלי לשימוש בטכנולוגיית פרטיות, שכן השילוב בין השניים מביא לחסכון בעמלות הרשת (עמלות הכורים) ועל הדרך משפר את הפרטיות בשכבה הראשונה (על גבי הבלוקצ'יין).
רשת הברק – רשת הברק היא שכבה שנייה מעל הבלוקצ'יין והיא מאפשרת פתיחת ערוצי תשלום דו כיוונים המאפשרים ניתוב מאובטח של תשלומים על פני מספר ערוצי תשלום P2P. בנוסף לייתרונותיה השונים בפתרון בעיית הסקיילביוליות וגובה העמלות ברשת, רשת הברק מספקת גם שכבה נוספת של פרטיות, שכן רישום הפעולות המבוצעות ברשת אינו נרשם בבלוקצ'יין. גם פה מדובר בטכנולוגיה המייצרת למשתמשים תמריץ לפרטיות שכן העמלות ברשת הברק הן זניחות עד אפסיות והפעולות מתבצעות במהירות (ניחשתם נכון) הברק.קיימות עוד מספר טכנולוגיות המאפשרות לקבל פרטיות ברשת ואולי ארחיב עליהן במאמר נפרד בהמשך. הדוגמאות שהבאתי, מטרתן להמחיש את העובדה שביטקוין אינו אנונימי מצד אחד ולא לגמרי שקוף מצד שני ושסוגיית הפרטיות היא סוגיה טעונה ביותר, שכן ישנם אינטרסים רבים של אלו המבקשים את פרטיותם מסיבות שונות ובין אלו המבקשים את פרטיותינו מסיבותם הם. בכל מקרה חשוב להבין שפרטיות היא סוגייה מרכזית בעידן הדיגטלי בו אנו חיים והכרעת סוגיית הפרטיות בביטקוין היא עניין מהותי לאופן שבו ביטקוין ישתלב בעתידה של המערכת הכלכלית, אם בכלל. אם נסתכל על האינטרנט למשל, פרטיות לא ממש נלקחה בחשבון בתחילת הדרך מה שהפך אותו למכונת מעקב שהפכה את המידע הפרטי שלנו למטבע דיגיטלי שערכו עולה בהתמדה על חשבוננו, בלי שהוא נכנס לכיסנו.
בנוסף, חוץ מביטקוין קיימים גם מטבעות נוספים שחלקם מנסים לספק פרטיות בטכנולוגיות שונות. צריך לזכור בהקשר זה שביטקוין הוא כסף הניתן לתכנות וביטקוין של 2009 הוא לא ביטקוין של 2050 והוא יכול להטמיע לתוכו שינויים, כך שייתכן שחלק מהטכנולוגיות הנסיוניות שבהן נעשה שימוש במטבעות השונים יוטמעו גם בביטקוין בשלב כזה או אחר ובאופן כזה או אחר. בכל מקרה, ישנם עתידים רבים שאפשר לדמיין כאשר מסתכלים על עתידו של ביטקוין, אחד מהם הוא מפלצת מעקב פיננסית ולא פנג'בילית שתשרת את ההיפך הגמור מנרטיב החירות של ביטקוין ולכן הפרטיות צריכה להיות עדיפות עליונה, גם אם לנו שום דבר להסתיר.
לסיכום, ישנן המון רמות להבין את ביטקוין לרבות באספקטים הטכניים, הרגולטוריים, המשפטיים, החברתיים, הכלכליים, הפילוסופיים, הגיאו פוליטיים ועוד. אבל, בלב הרעיון של ביטקוין עומדת האפשרות הטריוויאלית כמעט שמאפשרת לתקשר ערך בין אנשים ללא מרכיב אמוני במתווכים, ללא פיקוח ובקרה וללא צנזורה. והכי חשוב להפנים שללא פרטיות אין באמת חירות וללא חירות מוניטרית, חירות היא רק מילה יפה.